בהרצאה נחשפתי לראשונה לתוכנת "עת הדעת". בשלב ההרצאה הוקסמתי מנפלאות התוכנה. . המרצה כאריזמאטי, נראה טוב, לשונו קולחת, מכיר את התוכנה על בורייה. השיווק היה מעולה.. והשאלה הראשונה שעברה במוחי- למה אנחנו , המורים בבית הספר לא עובדים אתה?
לאחר שהמרצה דובי וייס פרש , החל דיון בנוגע לתוכנה ועלו זוויות נוספות להתבוננות.
נקודות התייחסות- כלכלית: יש צורך במקור הון לדוגמא עירייה שתתקצב את העלויות הנלוות.
-פידגוגית- לתוכנה סדר מאוד מוגדר של תהליך שיעור. לא ניתן להתערב ולשנות התהליך.
לצד הכלכלי אני מאמינה שניתן למצא פיתרון בפרט אם מדובר בעירית הרצליה שמאמינה ותומכת בחינוך.
לגבי סדר שיעור קבוע, עם זה יש לי בעיה . העושר הרב גוני של המורים על דרכי ההוראה ודרך התקשורת שלהם עם התלמידים, הם הנכס האישי של המורה ולא נכון לקחת זאת ממנו כי אז כל המורים יהיו דומים ולילדים הכל כך שונים זה מזה,לא יתאים.
חשש נוסף לי והוא מקום המורה- האם צורה זו של הוראה הופכת להיות מן תפקיד שכל אחד יכול להחליף? האם השיעור הופך להיות פרונטאלי ברובו? כפי שקורה היום כשעוברים במהלך שעות הלימודים בפרוזדור בית הספר. רואים מורות נואמות ומסבירות לצד סרטים ומצגות , הילדים מתבוננים בשקט ובריכוז אך הם פאסיביים לחלוטין.
מורות העובדות עם תוכנה זו טוענות שזה נוח ומרתק ואף מועיל. אז אולי להתנגדותי האישית אין מקום.
בבלוג זה קיימת תגובתו של דובי וייס שהמשך הדיאלוג בנינו מתנהל במייל ובימים הקרובים תגיע נציגת עת הדעת ללמד אותי יחד עם רכזת התקשוב והמנהלת, את רזי התוכנה. אעדכן בהמשך.
בעקבות הרצאתו של ד"ר דובי וייס
בהרצאה נחשפתי לראשונה לתוכנת "עת הדעת". בשלב ההרצאה הוקסמתי מנפלאות התוכנה. . המרצה כאריזמאטי, נראה טוב, לשונו קולחת, מכיר את התוכנה על בורייה. השיווק היה מעולה.. והשאלה הראשונה שעברה במוחי- למה אנחנו , המורים בבית הספר לא עובדים אתה?
לאחר שהמרצה דובי וייס פרש , החל דיון בנוגע לתוכנה ועלו זוויות נוספות להתבוננות.
נקודות התייחסות- כלכלית: יש צורך במקור הון לדוגמא עירייה שתתקצב את העלויות הנלוות.
-פידגוגית- לתוכנה סדר מאוד מוגדר של תהליך שיעור. לא ניתן להתערב ולשנות התהליך.
לצד הכלכלי אני מאמינה שניתן למצא פיתרון בפרט אם מדובר בעירית הרצליה שמאמינה ותומכת בחינוך.
לגבי סדר שיעור קבוע, עם זה יש לי בעיה . העושר הרב גוני של המורים על דרכי ההוראה ודרך התקשורת שלהם עם התלמידים, הם הנכס האישי של המורה ולא נכון לקחת זאת ממנו כי אז כל המורים יהיו דומים ולילדים הכל כך שונים זה מזה,לא יתאים.
חשש נוסף לי והוא מקום המורה- האם צורה זו של הוראה הופכת להיות מן תפקיד שכל אחד יכול להחליף? האם השיעור הופך להיות פרונטאלי ברובו? כפי שקורה היום כשעוברים במהלך שעות הלימודים בפרוזדור בית הספר. רואים מורות נואמות ומסבירות לצד סרטים ומצגות , הילדים מתבוננים בשקט ובריכוז אך הם פאסיביים לחלוטין.
מורות העובדות עם תוכנה זו טוענות שזה נוח ומרתק ואף מועיל. אז אולי להתנגדותי האישית אין מקום.
בבלוג זה קיימת תגובתו של דובי וייס שהמשך הדיאלוג בנינו מתנהל במייל ובימים הקרובים תגיע נציגת עת הדעת ללמד אותי יחד עם רכזת התקשוב והמנהלת, את רזי התוכנה. אעדכן בהמשך.
פורסם על ידי עליזה צ'אפל - מורה לאמנות ומאמנת אישית ב- 11:19 3 תגובות
תוויות: ספרים דיגיטליים. דובי וייס, עת הדעת